דחיקת לשון

דחיקת לשון היא דפוס שבו הלשון נדחקת קדימה אל השיניים או ביניהן - בזמן בליעה, בזמן דיבור, או במנח המנוחה בפה. במקום שהלשון תתמוך בחיך העליון, היא נמצאת קדימה ומטה, ולעיתים לוחצת על השיניים הקדמיות.

הדפוס הזה שייך למשפחה רחבה יותר של הרגלים אורופציאליים - כמו נשימה פה, מציצת אצבע ממושכת או תנוחת לשון נמוכה במנוחה. לעיתים הוא מופיע לצד גורמים כמו חסימה באף, שקדים מוגדלים או אלרגיה, ולכן הבירור אינו מסתכם בלשון בלבד.

חשוב לומר בזהירות מה שידוע ומה שלא: דחיקת לשון עשויה להיות קשורה לשיבושי היגוי מסוימים - במיוחד בצלילים כמו ס' ו־ז' - ולתפקוד הפה בבליעה. הקשר בין הדפוס לבין מבנה השיניים והלסת מורכב, ולכן ההתייחסות אליו נעשית בשיתוף רופא שיניים או אורתודונט, ולא כקביעה חד־משמעית של קלינאית תקשורת לבדה.

דפוס דחיקת לשון נפוץ בעיקר אצל ילדים ובני נוער, ולעיתים נמשך גם לגיל מבוגר. אצל ילדים צעירים דפוס בליעה קדמי הוא חלק תקין מההתפתחות ומשתנה עם הזמן, ולכן לא כל דחיקת לשון בגיל הרך מצריכה טיפול.

הפנייה מגיעה לעיתים מרופא שיניים או מאורתודונט - למשל לפני טיפול יישור שיניים או לאחריו - ולעיתים מהורה שמבחין בהיגוי לא ברור, בפה פתוח או בלשון שנראית בין השיניים. אצל מבוגרים הפנייה קשורה בדרך כלל להיגוי או לתפקוד הפה.

ההערכה בודקת את מנח הלשון במנוחה, את דפוס הבליעה של מזון ונוזלים, את סגירת השפתיים, את אופן הנשימה ואת הפקת הצלילים הרלוונטיים. במקביל מתבצע בירור לגבי הרגלים נלווים, אלרגיות, חסימה באף וטיפולי שיניים קיימים או מתוכננים.

טיפול מיופונקציונלי הוא בבסיסו לימוד מחדש של דפוס: הלשון נדרשת ללמוד מנח מנוחה מותאם, ואת רצף התנועה הנכון בבליעה. זו עבודה שמבוססת על תרגול עקבי וקצר לאורך זמן, ולכן שיתוף המשפחה - במיוחד אצל ילדים - הוא תנאי מרכזי להתקדמות.

כשקיים גם שיבוש היגוי, שני התחומים נעבדים במקביל: תיקון מנח הלשון תומך בהפקת הצליל, והתרגול על הצליל מחזק את הדפוס החדש. במקרים שבהם קיים גורם רפואי או שיני - למשל חסימה באף או צורך בטיפול יישור - הטיפול מתואם עם הגורם המקצועי המתאים.